חינוך עבורנו, היא נגיעה בנפשה של התלמידה והצמחתה למקום מתוקן יותר. המילה חינוך כוללת בתוכה: הוראה, מתודיקה ופדגוגיה; אבל הוא בראש ובראשונה שליחות.
הרב סולובייצ'יק בדבריו הידועים כותב כי: "האדם נברא בתור שליח, עצם היצירה מכילה בתוכה בהכרח את דבר מינוי השליחות... את העובדה שמישהו חי בזמן מסויים, בתקופה מיוחדת ובמקום מוגדר ולא נולד בתקופה אחרת ובנסיבות אחרות נוכל להבין אך ורק אם נקבל את הרעיון בדבר שליחותו של האדם..." אבל אם עצם החיים הם שליחות, חינוך הוא כנראה שליחות במעלה יתירה.
עם ישראל האמין תמיד ב"שמע בני מוסר אביך..." חובת האב והאם להורות מוסר ולהנחיל את הילד תורה: חובה שאין לה הפסק, גם לא בחופש הגדול. מתוקף הנסיבות ההיסטוריות הפקידו ההורים את משימת החינוך (גם) בידי מלמדי התורה, המחנכים והמורים, ובעקבות כך גדולי חכמינו היו גם הם מלמדי תינוקות וראו בייעודם זה שליחות נעלה עד כדי שאמרו כי "המלמד תורה מתדמה במעשיו לבורא" שהרי גם הבורא עצמו "בכל שעה רביעית ביום יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה (שמות רבא כ"ח ה'). וגם שכר הבטיחו למלמדים שיינתן בידי שמים: "לעתיד לבוא עתיד הקב"ה לישב עליהם בדין ומניח ספר תורה על חיקו ויאמר כל מי שעסק בזה יבוא ויטול שכרו" (מדרש משלי ט"ז) ואם לא די בכך הם הפליגו לומר כי ""כגנות עלי נהר", אלו מלמדי תינוקות שבישראל שמוציאין מליבם חכמה ובינה, דעה והשכל לעשות רצון אביהם שבשמים" (תנא דבי אליהו רבא י"ט).
אין ספק, כי על אף דברים נשגבים אלו, עבודת החינוך היא מהקשות והשוחקות המצויות כיום. היא מצריכה למידה בלתי פוסקת והתחדשות, רעננות ויצירתיות כמו גם עמל אינסופי לגעת בנפשות התלמידות. בעיקר בתקופה כ"כ מאתגרת החינוך נהפך למשמעותי יותר מתמיד. גם כהורים ששותפים פעילים לשליחות הנפלאה והמשותפת. בשליחותנו.
מודה לכם על שותפות מלאה והתגייסות בלתי פוסקת בהנפת בית החינוך בכל המישורים.
מידי חודש נוציא לאור את העיתון: "מפניני המעיין" שהוא יסמל וישקף את המעט מהשליחות הנפלאה בבית החינוך.